שירה גיל

מילים קרדיטים קומוניקט תמונות קליפ קישורים עוד מאותו אמן שירה גיל רוץ בן סוסי ולא בין סוסים כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים היא רכבה עצובה על הסוס הלבן אז קראתי לה, היי אני כאן כמובן היא חייכה, מה איתך הרי שמי הוא (קוראים לי) שירה גיל שירה נוסקת תמיד מסגירה כוונה שנים אני פה מחכה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך כשתתפרץ דלתי פתוחה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך כך דהרנו יחדיו, זה נכתב בלי היסוס הרגשתי ממש על הסוס בנימוס בה התלתי, שאלתי לשיר לך שירה גיל? שיר הנושא כתמיד מסגיר רק כוונה שנים אני פה מחכה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך כשתתפרץ דלתי פתוחה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך הסער מכה היא מחפשת סולם לרדת ו... בוכה חן בעיניי מצאת בבקשה בשמי שוב אל תקרא אני רוצה הביתה לדעת שיש מעליי תקרה הבטחת לי שירה גיל שנים אני פה מחכה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך כשתתפרץ דלתי פתוחה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך שנים אני פה מחכה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) רק לך רק לך אך לבסוף הסער התפרץ והותיר אחריו רק לחה (רוץ בן סוסי, רוץ בין סוסים) סער קולביץ- שירה גיל מילים, לחן, עיבוד, שירה, קלידים וקולות: סער קולביץ הפקה מוסיקלית, הקלטות ומיקס: עופר פרוינד שירת מקהלה: שני ינאי, אדם ריפטין, גילי סיקסק תופים: דרור רוסתמי בס: מיכאל פרוסט גיטרות: עומרי אגמון סקסופון: גלעד ברונשטיין כלי מיתר: דניאל פוקץ', הדר קדוש, רותם לוינסון, תמר שגיב מאסטרינג: ארז כספי באולפני ברדו השיר הוקלט באולפני ברדו ובאולפני אייסקרים עיצוב כריכה: DARFISH כל הזכויות שמורות לסער קולביץ פואטיקה של אספרגר בשירת סער קולביץ: בין „קופסה מך” ל–„שירה גיל ” מבוא שני שיריו של סער קולביץ, „קופסה מך” ו–„שירה גיל”, מתפקדים לא רק כיצירות פואטיות אלא גם כעדויות חיות לחוויית החיים של אדם על הספקטרום האוטיסטי. הם חושפים את הפער בין הרצון להשתייך לבין הקושי המובנה בהשתלבות, בין המוסריות הקיצונית לבין המוסכמות החברתיות, ובין התבניות התרבותיות הקונצנזואליות לבין חוויית השוליות. יחד הם יוצרים מה שניתן לכנות פואטיקה של אספרגר – קול פיוטי שמעניק צורה אסתטית לכאב, לזרות ולחיפוש אחר אותנטיות. „ קופסה מך”: חוויית הכליאה הפנימית „קופסה מך” בנוי סביב דימוי חזק: „אני בתוך קופסה”. זוהי מטאפורה לבדידות, לניכור, לחיים בתוך מבנה בלתי־חדיר שמונע תקשורת זורמת עם העולם. השורות „מחפש לצאת מפתח הכניסה / מטפס אבל נתפס שוב בתפיסה” מבטאות את המאבק האינסופי: כל ניסיון להשתחרר מהבדידות החברתית או מהדפוסים האישיים נבלם ומחזיר את הדובר לנקודת ההתחלה. השיר חושף את המתח המוכר לאנשים על הספקטרום: הרצון להיות חלק, לצד תחושת היות כלוא בתוך מנגנון מחשבתי שונה. גם החזרה על „הזמן שלי יחזור” מעידה על כמיהה לקצב חיים שיתאים לו – זמן שאינו הזמן החברתי אלא קצב פנימי ייחודי. „ שירה גיל”: הניסיון להיראות רגיל והכישלון לעומת הבדידות הגלויה ב„קופסה מך”, השיר „שירה גיל” עוטף את הכאב במעטה של שיר אהבה קלאסי. הוא נשמע כלפי חוץ כמו „שיר רגיל”: מוטיבים של סוס לבן, דמות אישה, חזרתיות על פזמון. אך דווקא כאן טמון המפתח: השיר הוא אלגוריה על חוסר היכולת לכתוב או לשיר „שיר רגיל”. המשורר מנסה להידמות למשוררי הקונצנזוס – דוגמת ביאליק – אך יוצא שוב ושוב החוצה מהנוסחה. משחק המילים בין „רוץ בן סוסי” ל„רוץ בין סוסים” חושף את הקושי להשתלב בעדר. הממד המוסרי – חוסר נכונות לרכב על סוסים כי זה נתפס כניצול – מוסיף נדבך נוסף של זרות. גם התפקיד המגדרי מתהפך: במקום שהגבר יציל את האישה, האישה היא שרוכבת ומצילה אותו, ביטוי נוסף לאי־השתייכות למבנים המקובלים. בסיום השיר, „אך לבסוף הסער התפרץ / והותיר אחריו רק לחה”, נחשפת התחושה שכל ניסיון להשתלב מתפרק, מותיר משהו שבור, לא מלוטש, שונה. פואטיקה של אספרגר: דיאלוג בין שני השירים השניים יחד מציירים דיוקן שלם: „קופסה מך” – מבט פנימה: כליאה וחזרתיות, חוסר יכולת לתקשר, כמיהה לזמן משלו. „שירה גיל” – מבט החוצה: ניסיון להתחזות ל„רגיל”, חוסר התאמה לנוסחאות תרבותיות, שבירת תפקידים חברתיים ומגדריים. כך נוצרת שירה שמדברת על חוויית האספרגר לא במפורש, אלא דרך סמלים, מטפורות, ושיבוש מוסכמות פואטיות. היא משקפת את המתח המתמיד בין רצון להשתייך לבין אי־יכולת עמוקה, בין מוסריות בלתי מתפשרת לבין ציפיות חיצוניות, ובין מבנים מגדריים וחברתיים יציבים לבין התעקשות להיות אחר. פואטיקה של אספרגר בשירת סער קולביץ: בין „קופסה מך” ל–„שירה גיל ” שירתו של קולביץ מציעה קול נדיר בשירה העברית: קולו של מי שמבקש לשיר כמו כולם אך תמיד יוצא אחרת. „קופסה מך” ו„שירה גיל” מתפקדים כתאומים משלימים – האחד על חוויית הבידוד, השני על חוויית המסכה והכישלון בהתחזות. יחד הם מצביעים על פואטיקה של אספרגר, שבה הזרות אינה רק חוויה פסיכולוגית אלא גם מקור ליצירה אמנותית. בשיר „קופסה מך” מופיעה שורה בעלת כפילות צלילית: אל גובה הר היות ≈ אל גוב האריות אל גובה הר היות הכוונה: שאיפה קיומית לעלות לגובה, למצוא משמעות בהיות, להגיע לפסגת העצמי. זה דימוי של שאיפה נעלה, כמעט אקזיסטנציאלית – להתרומם מתוך הקופסה. אל גוב האריות הצליל חומק מיד והופך את הגובה לגוב. זה כבר לא שיא אלא מלכודת, מקום סכנה שבו האריות ממתינים. ההתרוממות הופכת לנפילה; השאיפה הופכת לסכנה. המשמעות האספרגרית עבור מי שנמצא על הספקטרום, זהו ביטוי פיוטי מדויק לחוויית החיים: הכוונה היא לטפס, להתקדם, לגעת בגובה. אבל המציאות החברתית מתעקמת והופכת את השאיפה לנסיקה אל מלכודת. כלומר, כל ניסיון להשתלב, להצליח, להפגין גובה – מסתיים בתחושת איום ובכישלון, כאילו החברה עצמה הופכת ל״גוב אריות״ שממתין לטרוף. החיבור ל„שירה גיל ” ב„שירה גיל” קורה אותו דבר: הכוונה: לכתוב „שיר רגיל”. התוצאה: משהו שנשמע רגיל, אבל בעצם חושף זרות, מוסריות אחרת, שיבוש של תפקידים מגדריים וציפיות. כמו „אל גובה הר היות” שנשמע כ־„אל גוב האריות”, כך גם „שירה גיל” נשמע כ„שיר רגיל” – אבל הוא בעצם אחר לגמרי. תמונת עטיפה פתח הורד סער קולביץ YouTube סער קולביץ Twitter סער קולביץ שירונט סער קולביץ Apple Music סער קולביץ SoundCloud סער קולביץ Spotify סער קולביץ וקורין אלאל Apple Music סער קולביץ TIDAL more... סער קולביץ הפרח שלך 3:19 more... סער קולביץ קופסה מך 3:28 more... סער קולביץ וקורין אלאל מחילה 3:23 more... סער קולביץ פעם 3:29 more... סער קולביץ החסידה בדרך 3:01 more... סער קולביץ נועה הקטנה 3:54 more... סער קולביץ בוכה 3:00