עד שאשוב

מנסה להתחיל הכל מהתחלה ושוב יורד עליי הגשם של חרטות ובהלה והאמת שכבר נשבר לי לנסות ולהבין אם זו פיקחות או סתם טמטום או גם וגם לסירוגין והלבד הוא לא עוזר לי הוא כואב לי בחזה הוא מבקר והוא בוער בי הוא עוזב ואז חוזר הוא לא עובר הוא לא נותן לי להבין את העולם אם כולם הם בשבילי או שאני בשביל כולם בעיניים עצומות גם אם זה לא חכם לא רוצה להתעורר כי ככה זה מושלם כן ככה סתם עמוק במים כשהשקט מסביב והירח לא צועק לי להתעורר עם האביב... וכל הלילה הוא כותב מילים יפות כמו מנגינות וזה שובר לי את הלב, שכבר מלא במגננות. והוא גורם לי להרגיש שהעולם עוצר מלכת שלא אכפת לי מכולם אז רק איתו אמשיך ללכת בעיניים עצומות גם אם זה לא חכם לא רוצה להתעורר כי ככה זה מושלם כן ככה סתם עמוק במים כשהשקט מסביב והירח לא צועק לי להתעורר עם האביב.   בעיניים עצומות גם אם זה לא חכם לא רוצה להתעורר כי ככה זה מושלם כן ככה סתם עמוק במים לצלול אל תוך הנחלה והירח אז ילחש תתחילי שוב מההתחלה כל הנשמות שלי מזמן אזלו איך אפשר לקום כשכבר כולם נפלו מגן עדן אל התופת והכל כבר לא חשוב מי ידע שגם השמש תיגמר עד שאשוב