שדות של אירוסים

שם היו בתים פזורים איים איים שם ילדותי ומה איתי אני אקדח טעון געגועים וזה חוזר, את מבינה חוזר אליי בחדר כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע   שם היו בתים דומים, בלילה מי הבדיל ולפעמים משם באים אליי עוד ילדים אולי לא ילדים זו לא אותה המדינה כבר לא אותו החדר כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע   אז לא הייתה לי מכונית גדולה אז לא ידעתי מה יש בשוליו של הרחוב היחידי שמעברו היו כמוסים סודות, שדות של אירוסים   עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית אני נוהג זהיר מאנשים מחלומות, מרוח גזענית זו לא אותה המדינה כבר לא אותו החדר רק שיר כמו זיכרון בלתי נמנע   רץ על מדרכה ולא רוצה להאמין גדר פרוצה וסכנה סביב  והאחים ומה עם ההורים הם במילים, במנגינה זה לא אותו החדר כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע