עזרא באום

אנגלה מרקל בתוך הכיס נייר מנוקד ומצויר נזרק עכשיו לפח מהדורה חדשה דף חלק קשקוש כחול תמונה בדו מימדים אותיות קווים אדומים על הלבן נשארים אנגלה מרקל אנגלה מרקל אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה בתוך הבר בנאדם קצת תלוש מוזר הוא רוצה לברוח אנגלה מרקל אנגלה מרקל אנגלה מרקל אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה אנגלה עומד אני מביט מהחלון רואה שם אנשים אני מסיט את הוילון רואה שמיים אפורים אני מביט בחלום רואה רק רעשים מסיר אחריות הולך חוזר ללא מילים מנסים להגיד להגיד מה יהיה איתי בלעדיי מנסים להגיד מה יהיה מה יהיה איתי מנסים להגיד להגיד מה יהיה איתי בלעדיי מנסים להגיד מה יהיה מה יהיה לוקח זמן מהדמיון כבר לא חשוב מה רואים לוקח זמן יש מקום המרחק הוא לא שלי הוא של כולנו אז אולי כן המרחק הוא לא שלי הוא של כולם הכל עומד מלפניי מעליי מאחוריי מצדדיי הזמן אני מפגר בצדקת הדרך כי הכל קורה רק בערך אני מתעכב מהיום לאתמול עומד פעמיים באותו המקום אני משתדל לצחוק לבכות ממלא מטלות מנסר תוכניות בלי גינונים ללא הנחות עומד על הקצה מנסה לא לקפוץ יורד מהפסים עולה על חלק יורד מהפסים שומר על מרחק הקו מפריד בין שתי נקודות האש שורפת עושה לי דמעות לא בכותרות לא בשוליים לבד עם עצמי לא בכותרות לא בשוליים הזמן זה אני כן כן כולנו מחכים בחדר המתים כולנו לא יודעים אם אלה החיים אם ככה הם נושמים כמה מחכים אם ככה נחנקים אם ככה מתים ומה שלא עושים עדיין מנסים לנשום את האוויר לקחת מבפנים להכניס ולהוציא לקחת עוד אוויר היא יושבת חושבת בדלת היא חושבת יש בי תועלת היא חושבת איילת שוקדת היא חולמת יש בי תועלת כולם מחכים בחדר המתים כולם אהובים כולם מיוחדים עדיין שוכחים את הלילות והימים ואיך שלא חושבים עדיין הם טועים ומה הם מבינים כל אלה המתים ומה יש בפנים שמפחיד את החיים מה יש בפנים מפחיד את החיים לקחת עוד אוויר להכניס ולהוציא לנשום את האוויר להכניס ולהוציא לדעת מבפנים לדעת שטועים כולנו ארורים כולנו חיידקים היא קושרת עוד חבל לדרך היא נופלת לאן היא נופלת היא אומרת הדרך נגמרת היא אומרת היא גומרת כן כן כן כן כן כן לא שורדים מחלקים שיחות רק רוצים לראות מחכים שעות בארץ הדמעות ישנים לילות לא נותנים תשובות מנסים למחוק את מה שהוא נורמלי מושחתים מאוד הם יודעים לסחוט מצליחים למשוך ת‘הדק שתפגע בי חיים שלמים חיים מתים לילות ימים רק נדודים חיים שנים בתשלומים אנחנו כולנו כאן חיים שונים משתנים חיים שלמים רק נתונים חיים שקטים של נתינים אנחנו כולנו כאן לא שורדים מעלים תמונות לא רוצים לראות מחפשים תרופות בארץ מגיפות משקרים תקופות בהר המנוחות מנסים למחוק את החיים חיים שלמים חיים מתים לילות ימים רק נדודים חיים שנים בתשלומים אנחנו כולנו כאן חיים שונים משתנים חיים שלמים רק נתונים חיים שקטים של נתינים אנחנו כולנו כאן לא שורדים מילים כמו ציור בתוך מסגרת מחפש את המקום כמו חתול משחק תופסת יודע איך ליפול כמו תלמיד מתחיל לחלום מחפש רעיון כמו חתול בתוך מרפסת מסתובב אחרי זנבו צורך חזק ולא תופס את הזנב לא יעצור כי עכשיו הכל יחזור היא נועצת בי עיניים מחשבה שתעבור זה הרעש באוזניים שגורם לי לעצור איפה המילים איפה המילים איפה המילים רק אני יודע בתוך המילים בתוך המילים רק אני שוקע זו מן תחושה שלא נגמרת אולי תמונה בלי ריקנות זאת הרגשה שתמרוקנת אני מכניס לתוך הגוף מבקש רק עוד רגע את הזמן לא לעצור רואה שחור רואה באור היא נועצת בי עיניים מטרה שתעבור זה הרעש באוזניים שגורם לי לעצור איפה המילים איפה המילים איפה המילים רק אני יודע בתוך המילים בתוך המילים רק אני שוקע גם אם כבר הכל שחור רואה באור כן גם אם כבר הכל שחור רואה באור איפה המילים איפה המילים איפה המילים רק אני יודע בתוך המילים בתוך המילים רק אני טובע משמא דומא משא וימת בלע וימלוך תחתיו יובב בן - זרח מבצרה וימת יובב וימלוך תחתיו חושם וימת חושם משמע דומא משא וימלוך תחתיו הדד בן - בדד המכה את מדין בשדה מואב וימת הדד וימלוך תחתיו שמלה ממשרקה וימת שמלה משמע דומא משא לא מצליח אני הולך לישון לבד בלילה וחולם את מה שלא כדאי אני מביך זה מוזר לי ככה מפחד שיוותרו עליי מנסה להיאחז בזמן מנסה לדעת מה נשאר לא מצליח להריח לא מצליח להניח לא מצליח לא יודע מה איתה לא יודע מה איתי לא יודע אם נשאר בי מקום לאהבה אני שוכב מתחת לשמיכה מפלט אחרון מעוז ראשון וקר לי כאן כל איתך קר לי כאן כל כך איתה לא מצליח להריח לא מצליח להניח לא מצליח לא יודע מה איתה לא יודע מה איתי לא יודע אם נשאר בי מקום לאהבה מזל זיתים במזל זיתים ירוקים שחורים לפעמים שחומים הסורים דפוקים במזל זיתים ירוקים שחורים לפעמים חומים הסורים דפוקים במזל זיתים בני מזל זיתים בני מזל זיתים בני מזל זיתים בני מזל במזל זיתים ירוקים שחורים לפעמים חומים הסורים דפוקים בני מזל זיתים לפעמים שחומים הסורים דפוקים אלה ירוקים במזל זיתים ירוקים שחורים בני מזל בני מזל למה אין זית לבן למה אין זית לבן למה למה אין זית לבן למה למה אין זית לבן אין זית אין זית אין זית לבן למה למה למה אין זית לבן בני מזל זיתים במזל זיתים תמ“א 38 השמש עולה לה מבין ההרים הבוקר רועש עולה על העיר עננים בשמיים העולם מסתובב אנה אנה ככה ככה במראה מתבונן אנה ואנה ככה ככה מציאות של איש עומד במקום חושב על מה שלא צריך לקרות על מה צריך להיות חותר על מה שרק אפשר חותר לגמור פה ת‘מחר חושב על מה שלא צריך לקרות על מה צריך להיות חותר על מה שרק אפשר לגמור פה ת‘מחר אני יושב פה מעונן חלקית ברחוב עמק רפאים עוסק בהזיות לכוד במחשבה זנחתי אותה חושב על מה שלא צריך לקרות על מה צריך להיות חותר על מה שרק אפשר חותר לגמור פה ת‘מחר חושב על מה שלא צריך לקרות על מה צריך להיות חושק את מה שרק אפשר לגמור פה ת‘מחר יושב על מה שלא צריך לקרות על מה צריך להיות יושב על מה שרק אפשר לגמור פה ת‘מחר השמש שוקעת בתוך הגלים הערב לאט יורד על העיר השיר של אמנדה גורמן Dr. Biden, Madam Vice President, Mr. Emhoff, Americans, and the world. When day comes, we ask ourselves, where can we find light in this never ending shade? The loss we carry, a sea. We must wade. We've braved the belly of the beast. We've learned that quiet isn't always peace. And the norms and notions of what just is, isn't always justice. And yet the dawn is ours before we knew it. Somehow we do it. Somehow we've weathered and witnessed a nation that it isn't broken, but simply unfinished. We, the successors of a country and the time where a skinny Black girl descended from slaves and raised by a single mother can dream of becoming president only to find herself reciting for one. And yes, we are far from polished, far from pristine, but that doesn't mean we are striving to form a union that is perfect. We are striving to forge our union with purpose. To compose a country, committed to all cultures, colors, characters, and conditions of man. And so we lift our gaze, not to what stands between us, but what stands before us We close the divide because we know to put our future first, we must first put our differences aside. We lay down our arms so we can reach out our arms to one another. We seek harm to none and harmony for all. Let the globe, if nothing else say, this is true. That even as we grieved, we grew. That even as we hurt, we hoped. That even as we tired, we tried. That we'll forever be tied together victorious. Not because we will never again know defeat, but because we will never again sow division. Scripture tells us to envision that everyone shall sit under their own vine and fig tree and no one shall make them afraid If we're to live up to our own time, then victory won't lie in the blade, but in all the bridges we've made. That is the promise to glade the hill we climb. If only we dare it's because being American is more than a pride we inherit. It's the past we step into and how we repair it. We close the divide because we know to put our future first, we must first put our differences aside We've seen a force that would shatter our nation, rather than share it. Would destroy our country if it meant delaying democracy. And this effort very nearly succeeded, but while democracy can be periodically delayed, it can never be permanently defeated in this truth. In this faith we trust for while we have our eyes on the future, history has its eyes on us. This is the era of just redemption. We feared it in its inception. We did not feel prepared to be the heirs of of such a terrifying hour, but within it, we found the power to author a new chapter. To offer hope and laughter to ourselves. So while once we asked, how could we possibly prevail over catastrophe? Now we assert how could catastrophe possibly prevail over us? We will not march back to what was, but move to what shall be a country that is bruised. But whole benevolence, but bold, fierce, and free. We will not be turned around or interrupted by intimidation because we know our inaction and inertia will be the inheritance of the next generation. Our blunders become their burdens, but one thing is certain. If we merged mercy with might, and might with right, then love becomes our legacy, and change our children's birthright. So let us leave behind a country better than the one we were left. With every breath, my bronze pounded chest. For there was always light. If only we're brave enough to see it. We will raise this wounded world into a wondrous one. We will rise from the gold limbed hills of the West. We will rise from the wind swept to Northeast where our forefathers first realized the revolution. We will rise from the lake-rimmed cities of the middle Western States. We will arise from the sun baked South. We will rebuild, reconciled and recover and every known nook over our nation. And every corner called our country. Our people diverse and beautiful will emerge, battered and beautiful. When day comes, we step out of the shade of flame and unafraid, the new dawn balloons, as we free it. For there was always light. If only we're brave enough to see it. If only we're brave enough to be it. תופים בכל הרצועות למעט 4 ו 11 : דקל דביר תכנות תופים רצועות 4 11 : רונן בן עמי בס ברצועות 3 9 10: שי חלמיש אייל יונתי בס ברצועה 1 בס וקלידים ברצועה 4 יוני דרור סקסופון רצועה 2 חלילים רצועה 9 נעה אילי צ‘לו ברצועה 9 שי חלמיש עיבודים ברצועות 3 10 אייל יונתי עיבוד ברצועות 1 4 גיטרות : רונן בן עמי בס ברצועות 2 5 6 7 8 11: רונן בן עמי קלידים ברצועות 3 6 7 : רונן בן עמי רעשי רקע: בעז קרני גוני כל המילים והלחנים רונן בן עמי למעט רצועה 7 מילים : דברי הימים א‘ מד- מח רצועה 11 אמנדה גורמן תופים הוקלטו בחניה של דקל דביר מיקס: ליאור טבת מאסטרינג : RBA צילום יחצ“: יותם מונק צילום עטיפה : אריאל קאסיס עיצוב עטיפה: שי חלמיש צילום: יותם מונק הורד צילום: יותם מונק הורד צילום: יותם מונק הורד צילום: יותם מונק הורד צילום: יותם מונק הורד תמונת עטיפה הורד