אני וגיטרה

היא לובשת תמעיל שלה הוא כלכך גדול הוא מסתיר את הפחדים שלה עכשיו איש אינו יכול  לראות אותה, כמו שהיא באמת היא לובשת תמעיל שלה הצבע השחור הוא מסתיר את הלילות שלה, שם אין לאן לחזור  היא לא בוכה  הלב הוא לא מתפורר   ובא לה לקפוץ עכשיו לתוך האש כי קר לה ואם משהו מרגש אותה מותר  לתת לזה שניה להשתנות  איך בא לה להגיד שהיא אוהבת אותך כמה היא שמרה הכול בפנים ודי נגמר לה לחיות את החיים מבלי לגדול.    היא נוסעת לפריז אולי תמצא שם את הכול שאריות של חלומות שנשארו במגירות  רוצה לפגוש איזושהי נשמה היא זורקת את המעיל הזה  כבר אין לה עוד כוחות  להסתכל על השריטות שלה ושוב פעם ולנסות לראות אותה כמו שהיא באמת     איך בא לה לקפוץ עכשיו לתוך האש למצוא אחד שירגש  רוצה לגדול