כשמים יציפו בחוץ
מאת ליאן קרסו
פרטי השיר
- תאריך יציאה:
מילות השיר
לחזור
לחזור לנקודת ההתחלה
לכאוב את המקום שהתכווץ
לעצום את העיניים
בין בגלגול זה
בין בגלגול אחר
אני משחררת
אני אומרת
לעצמי
זה הזמן
זה הזמן להשיל
את הספקות ההספקים
להפסיק את המירוץ
להתיישב
בקול נשבר, גרון כואב
לבחור לומר את מה שיש
עכשיו
להרגיש את האוויר על הפנים
להתקרב
לאדמה למרות הבניינים
שבניתי באוויר
למצוא שלווה בתוך העיר
חצוצרה רחוקה מעירה לי את הלב
שייפתח
שייפתח
עם שמיכת פיקה שאמא ש'לי כיבסה
ועליי צל של עץ זית
ושמיים מאירים לי שאפשר גם כאן
שיש אוויר
ויש עוד זמן- עכשיו
שייפתח, שייפתח
ייפתח
זה הזמן, להשיל את הספקות ההספקים להפסיק את המירוץ
להתיישב
אם לא תדעי
אם לא תדעי היפה בנשים
מאיפה באת ולאן את הולכת
אם לא תדעי מה הנכון ואיזו תשובה
אם לא תדעי שגם בתוכך אהבה
אם לא תדעי לך, איך תצאי?
איך תקומי מהמיטה, כבדה
כשמהחלון נכנס כבר אור
איך תפתחי את הארון
איך יהיו לך כוחות לבחור
מה ללבוש, לחשוב, לרצות
צאי לך בעקבי הצאן
קודם כל- צאי!
ועכשיו?
אם לא תדעי לסמוך ולחלוק
בעדינות
אבל לא מתוך פחד
אם לא תדעי לשחרר ציפיות
לראות מה שיש
אם לא תדעי יחד עם זה לבקש
אם לא תדעי…
בנות ירושלים
השבעתי אתכן
בנות ירושלים
אם תעירו את האהבה
זה יתחיל מכפות הרגליים
שנוגעות בקרקע יציבה
תרגישו את הנשימה עולה דרך האגן
מקלעת השמש תימתח
החזה יתמלא יתפקע
רעש גדול וחום ממכר בצוואר באוזניים הדים של שירי אהבה
והיא תחפץ
ואתן?
לא מספיק שהיא
צריך כלי להחזיק
לרצות להתגבר על העלבון שהצטבר
להצליח להתמסר
לנשיפה והיא עוד חפצה
אתן מוכנות
והאוויר נספג בגוף
והיא תחפץ…
אתן- מוכנות
האוויר-נספג בגוף
ועדיין…
מדבר
גגות
גגות של בניינים
עורב אחד יושב
זוג מאוהב ממול
הערב מתקרב
וההרים בשלווה מידבקת
מעל הרחובות
עוד אפשר למצוא שקט
יושבת, מהדקת
את הסוודר לגוף
והעולם חד
הסכמתי לאפשר
השארתי רווחים
מבין שעות ריקות
צרימות ומתחים
וההרים בשלווה עיקשת
פותחים לי את הלב
לשמיעה מחודשת
והנה באוויר פתאום
יש רמז לשיר
והעולם חד!
העולם חד:
עכשיו הפוקוס מתייצב
הצבעים יותר חיים
הכל הולך ומתקרב
הוא לא נוף
הוא כבר חבר
מחייך אליי, חצוף
הוא היה פה גם מקודם
רק עכשיו הוא בחשוף
האור יותר שקוף
הזוג במרפסת נרדם
ההרים נראים נושמים
ואני נושפת איתם
עם הסוודר והשיר
ועם אותו עורב אחד
והעולם חד, והעולם חד
גגות
גגות של בניינים
עורב אחד יושב
זוג מאוהב ממול
הערב מתקרב
וההרים בשלווה מידבקת
מעל הרחובות
עוד אפשר למצוא שקט
יושבת, מהדקת
את הסוודר לגוף
והעולם חד
הסכמתי לאפשר
השארתי רווחים
מבין שעות ריקות
צרימות ומתחים
וההרים בשלווה עיקשת
פותחים לי את הלב
לשמיעה מחודשת
והנה באוויר פתאום
יש רמז לשיר
והעולם חד!
העולם חד:
עכשיו הפוקוס מתייצב
הצבעים יותר חיים
הכל הולך ומתקרב
הוא לא נוף
הוא כבר חבר
מחייך אליי, חצוף
הוא היה פה גם מקודם
רק עכשיו הוא בחשוף
האור יותר שקוף
הזוג במרפסת נרדם
ההרים נראים נושמים
ואני נושפת איתם
עם הסוודר והשיר
ועם אותו עורב אחד
והעולם חד, והעולם חד
לא ככה
"אני לא רציתי"
היא אומרת
"זאת אומרת…
כן-
רציתי להתקרב, לגעת לגלות לעבור את הגבולות
כן
רציתי מקום אצלך
אולי בעולם
להרגיש את הברכיים שלך
הסתכלתי בהן שעות מרחוק
להתערבב לך ברוק
לדבר איתך בלי סוף
ואז קצת לשתוק
כן לשמוע את הקול שלך
אצלי בצוואר
הוא רק בשבילי מהדהד כך, רך
ועמוק ומתוק וכואב… ונוגע
אבל לא רציתי את זה ככה -
בכוח
לא היה לאן לברוח
מעצמי
לא הצלחתי להגיע לרצון שלי
בזמן
רק
יצא לי איזה
''לא''
חלש
מיואש
לא ככה.
תיבה
בואי אליי
אבנה לך תיבה
תיכנסי לתוכה בהיסוס
בואי אליי
אבנה לך תיבה
מוגנת, עוטפת
תגיעי כשמים יציפו בחוץ
מכל הטירוף רק לברוח
תתלי לך תמונה, שעון קיר ומדף
וחלון אי אפשר עוד לפתוח
ושם את תשבי, נושכת שפתיים
קוראת אולי ספר ישן
ושם את תשבי, עוצמת עיניים
אולי כבר עבר מספיק זמן?
ימים עוברים
אין לך אוויר
שכחת מה השארת שם בחוץ
ימים עוברים
אין לך אוויר
את לבד, נהייה לך צפוף
את קמה לראות
אם ירדו כבר המים
בוהה לחלון בדממה
אולי תפתחי ותראי שם שמיים
אולי תיראה אדמה?
ושם את תשבי....
ובוקר אחד למרות הפחדים
תפתחי ת'חלון העיקש
בוקר אחד למרות הפחדים
תצאי שוב לים הגועש
הגוף ייזכר שהוא חופשי מתמתח
תרגישי אותי שם איתך
תתני לגלים את הלב לאוורר
לבהונות להיפתח
אולי לא היתה התיבה מעולם
אולי לא היה פה מבול
אבל בשיער עם ריח של ים
יש לך כוחות שוב
כמו בלי גבול- בואי אליי
המקהלה הזאת
אני יושבת באמצע היום
אף אחד לא מחכה לי
באף שעה
בשום מקום
אין לי תשובות
ולא יודעת
מה דחף אותי לשביל הזה
פתאום מתוך הריק
הדים של כנסייה רחוקה
מנגנים לי מזכירים לי
רגעים של תקווה
של חיבור למשהו אחר
גדול יותר
אני קמה לחדד את האוזניים
מנסה להיאחז בצלילים
הם כבר לא באוויר
אבל בינתיים
התמונות כבר איתי
של תקרות גבוהות
עם חשמל שרוחש באוויר
וצליל מדויק שנפתח כמו כמו פרח כמו שמיים
כמו עולם
-אף דימוי לא נוגע
רק הגוף נשאר מתגעגע
מקהלת מלאכים
מלאכי השרת
אלוהי המוזיקה
אלוהי הדברים
היפים
הפשוטים
איפה אתה
ואיפה אני
ירדו הוילונות
נשארתי בלי הסוף
לאגדה הזאת
תשמע בזיונה
אני יושבת באמצע היום
אף אחד לא מחכה לי
באף שעה
בשום מקום
אין לי תשובות
ולא יודעת
מה דחף אותי לשביל הזה
פתאום מתוך הריק
הדים של כנסייה רחוקה
מנגנים לי מזכירים לי
רגעים של תקווה
של חיבור למשהו אחר
גדול יותר
אני קמה לחדד את האוזניים
מנסה להיאחז בצלילים
הם כבר לא באוויר
אבל בינתיים
התמונות כבר איתי
של תקרות גבוהות
עם חשמל שרוחש באוויר
וצליל מדויק שנפתח כמו כמו פרח כמו שמיים
כמו עולם
-אף דימוי לא נוגע
רק הגוף נשאר מתגעגע
מקהלת מלאכים
מלאכי השרת
אלוהי המוזיקה
אלוהי הדברים
היפים
הפשוטים
איפה אתה
ואיפה אני
ירדו הוילונות
נשארתי בלי הסוף
לאגדה הזאת
רק למשוגעות
"רק למשוגעות מגיע שירים"
אמרת
עוד הסוף של השיר מתנגן
"אם תישארי פה הלילה"
ויתרת
"או לקצת, רק- תגידי לי כן"
לא מבטיח כלום
בלב פצוע
קצת קפה, הרבה יין אדום
וקשה לי לקום לעוד געגוע
לעצמי, ללבד, לעוד יום
והשיר שכתבת לי פעם
עם געגועים לניו אורלינס
ושברי זיכרון של הטעם
של העור שלך
של חיים אחרים
"אם תחזרי לפה לעוד לילה
תמצאי אותי עוד מנגן
עוד רגע לפני שנמשיך מפה הלאה
לב שבור לא צריך לתקן"
והשיר שכתבת לי...
אם תמצא אותי פה שוב ללילה
שתדע זה סימן של חולשה
אבל אקום עם בוא השמש
אצא לי לדרך חדשה
כן, דרך חדשה!
Green Sea
Floating on a green sea
Never sure when it’s time to head to shore
Throw my anchor on an acre of land
And work it
Hanging from a snow pea
Never know when to reap and when to sow
Grow my grain tall
Let the rain fall on my land
And flow
Green sea, Green sea
Green sea- Am I really free?
Sitting by the oak tree
Never see if the winds have sent for me
Time to make a bail, break the window of my jail
And sail
Green sea, Green sea
Green sea- Am I really free?
Green sea, the only thing I see
Green sea- Am I really free
הצוואר שלך
'הצוואר שלך', הוא פתח והביט בעיניים בולעות ושתק
וצחק- גם עליי, והלך
ובא והלך
ובא אליי
קודם ברמז וסוד ואחר כך בפשט
ולמדתי לקבל בפשטות להפשיט בקבלה רעיונות של מסגרת
המילים שהגנו עלינו מקודם נשארו מבוישות באוויר
לא היה בהן צורך בין גופים שהחום עבר ביניהם
מציף ומנחם
והשדים ישבו בצד
נתנו לחלום שאפשר אחרת
אולי בקרוב יאבדו סבלנות
אך בינתיים איבדתי את עצמי
ועדיין בסוף
זה:
אתה
אני
מילים ולחן: ליאן קרסו
למעט 'Green Sea' מילים ולחן: שי נוי
"תשמע בזיונה" מילים: ליאן קרסו,
לחן: ליאן קרסו עם ניגון ר' לייב מסאסוב
הפקה מוזיקלית: שני בר
מפיק משנה: שי נוי
עיבודים: שני בר ושי נוי
עיבודי מיתרים: שני בר
צ'לו ושירה: שני בר
גיטרות, שירה, כלי הקשה, סינת', תכנותים, יוקללה: שי נוי
פסנתר: אסף קרסו
תופים: אמיר ברסלר
בס: בר שמש
שירה: ליאן קרסו
אורחים:
טל אברהם: חצוצרה ב"זה הזמן"
מקהלת נונה בניצוח צביקה פוגל: שירה ב"המקהלה הזאת"
ו"בנות ירושלים"
נועם חיימוביץ' ויינשל: ויולה ב"לא ככה", "אם לא תדעי",
"בנות ירושלים" ו"תיבה".
הגר מעוז: כינור ב"לא ככה", "אם לא תדעי", "בנות ירושלים" ו"תיבה".
תומר עינת: כינור ב"תשמע בזיונה", "לא ככה", "אם לא תדעי",
"בנות ירושלים" ו"תיבה".
צליל ריבק: שירה ב"המקהלה הזאת"
אלון בר: שירה ב"תשמע בזיונה"
נגני להקת "המוטיז": נגינה ועיבוד מוזיקלי ב"רק למשוגעות"
אורטל זאב צורן : גיטרות
מיכאל זיו : תופים
אבירם קושניר: קונטרבס ב"רק למשוגעות" וב"אם לא תדעי".
הוקלט ומוקסס באולפן הסליל ע''י שי נוי
מאסטרינג: מת'יו אגוגליה
איור עטיפה ועיצוב גרפי : דריה סינה
תודה לעמק רחביה, למרפסת בטרומפלדור, לגגות של נחלאות
ולאלוהי המוזיקה על השירים.
תודה לשני בר על ההקשבה, הסבלנות, ההשקעה והליווי בתהליך היצירה מתחילתו ועד הרגע הזה, על שותפות אמיצה ולא סלחנית.
תודה לאליהו בצלאל על הצחוק והאכסניה בחומר ובלב.
תודה לרב יעקב ורשבסקי הפלא הגדול על ההשראה, הריפוי, הלימוד היקר והחיזוקים לאורך הדרך. לענבל ג'משיד על העצות, הנדיבות והתמיכה. לתומכי ההדסטארט היקרים, על הנתינה והאמונה שאיפשרו למוזיקה לצמוח בקצב שלה.
לרגב אלהרר גיסי היקר שפתח לי חלון לכתיבת מילים בחוכמה, בנחישות ובחמלה.
לנתלי גולדברג המופלאה על היותך מורה, חברה ושותפה לדרך.
תודה לאמא שלי עם הלב הענק שנתנה לי מקום לנוח בו, לחפש, ליצור ולחזור לאהוב.
למשפחתי האהובה והתומכת תמיד.
תודה אינסופית ומיוחדת לבעלי אסף- איזה מזל שמצאתי אותך,
החזרת את הצבע לצלילים שלי.
צילום - Poetic License Photography
הורד
צילום - Poetic License Photography
הורד
תמונת עטיפה
הורד