תפילות לאנשים שאינם מתפללים

העתיד (אני לא חי את החיים שרציתי לחיות אני מלא מסיכות, מלא מריחות אני לא פנוי לחשוב מחשבות ארוכות אני לא פנוי לדבר עם עצמי כשהייתי בגן הייתי שתקן כולם סביבי דיברו כל הזמן אני לא מצאתי מילים נכונות מספיק כדי לומר אותן כולם נראו שהבינו את המשחק של החיים, בעצם כולם נלחמים, כולם מפחדים, כולם ילדים ורציתי את אמא כל כך חיכיתי שהיא תבוא מהעבודה ותיקח אותי ונברח אחר כך בבית היא טיגנה במטבח ואני סידרתי את הבובות בסלון, והרגשתי שוב בטוח ומוצלח בבית הספר היסודי הילדים למדו לקלל, למדו לנבל אני לא ידעתי עדיין לדבר, המורים אילפו אותי כבר להתפלל היו לוקחים ילדים ומלבישים אותם בגדי זהב, אומרים להם למלמל אבל אני תמיד שתקתי איך זה שכולם כל הזמן מדברים, כל הזמן חכמים, כל הזמן יודעים רק אני מגמגם, לא מוצא תמילים לא מוצא תמילים לא מוצא תמילים לא מוצא תמילים אחר כך הגעתי אל התיכון כל הילדים בפאסון ניסיתי להיות הכי מצחיק, הכי זורם, דיברתי המון בפועל הייתי אסון כשכולם יצאו לבלות, לרדוף אחרי כמה שמלות יצאתי איתם, הייתי כמו כולם, חכם מדופלם, שקר מלא בדם רציתי נורא לדבר על משהו אחר על משהו רעב אבל הייתי אחד בפה, אף פעם לא אחד בלב לא ידעתי איך להתחבר הסוף קרה כל כך מהר הבטחתי ולא קיימתי שיקרתי ואכזבתי אשמתי בגדתי גזלתי הייתי רחוק נפשי החלה להשבר פתאום התחלתי לדבר עם עצמי אמרתי רוץ אל היער מהר עזוב את העיר ולך להטהר אתה לא משתגע אתה רק מתעורר מאז אני לא מתפלל, רק מנסה לדבר) אני דואג מדי על העתיד ומאבד את ההווה אני דאגתי לה לילות שלמים היום אני ישן אם אוכל לחזור לעוף אולי אראה אותה שוב בניתי לי שגרה של מסכים לכסות מה שכואב אני דואג מדי על העתיד ומאבד את ההווה איך איבדתי את כוחות העל שלי כל החברים שגדלתי איתם התפזרו אבל אני עוד זוכר אותם, אני עוד זוכר והאחת שאהבתי מאד הלכה לאיבוד אני עוד מחפש אותה, אני מחפש האלוקים שליווה אותי עד כאן שייך לעבר הוא לא מתגלה אלי, הוא לא מתגלה והעולם הזה נופל ונשבר, הוא נופל ונשבר אבל אני מתפלל עליו אני מתפלל עלינו: אנא עזור מי שתהיה, אני לא מכיר אותך בכלל אבל הסיפור שאתה מספר לי יותר מדי עצוב ואין לי כבר שום כח על יושב לבד בחדר באה רוח הקודש אנ'לא יכול להחזיק אותה שוב איך בסוף היום אני חוזר לדבר כמו אנשים שהלב שלהם אף פעם לא נשבר? אנחנו דור שלם של ילדים שמאבדים אהבה בפורנוגרפיה לאף אחד זה לא אכפת אני מתפלל עלינו ואין לי כבר שום כח על יושב לבד בחדר באה רוח הקודש אנ'לא יכול להחזיק אותה שוב אין לי כבר שום כח על להציל את כולם הנורמליות התפרקה הפכה לרוח הקודש אנ'לא יכול להחזיק אותה שוב מה עושים עם געגוע אני כל הזמן מתגעגע \ אבל למה אני לא יודע זה מפרק אותי בפנים \ נופלים לי כל המגדלים חשבתי שכבר יש לי את כל התשובות \ שהדרכים ידועות \ שהחיים אצלי באצבעות שלא יישבר לי כבר הלב \ שבלילות אני לא אסתובב יותר רעב וואלה שהמח שלי כבר התגבש \ אני תופס את כל היש, מפרק כל מוקש אני יודע את הכל, אני מבין את החיים \ אז מה אם אני כולה ילד בן ארבעים אז איך פתאום היום אני מגלה שאני פוחד\ שכל מה שבניתי מתפרק ומתאבד מרוב ודאות אני איבדתי שליטה\ אני מזיע במיטה אני לא מבין איך אני עובד איך לא נופלים מלמעלה למטה?\ כמה הזוגיות שלי אמת וכמה חרטה? האמונה בשואה, האלימות באדם\ געגועים לציון של סבא וסבתא הכל אצלי בלב יושב לא עוזב \ מתרחק ומתקרב מתערבב וצורב לא מבין מה קורה בחיים שלי בכלל \ אני מרגיש עכשיו ש הלב שלי חזק אבל המח נשבר, המח נשבר הבנתי את המשחק רק לא, רק לא מה עושים עם געגוע אני לא יודע איך לחזור ולהתרומם\ להרים אחרים, להתגבר על כעס ולרחם איך לזכור גם ביום את השם \ ואיך כשמנצחים אז להפסיק להלחם אני לא תופס את ההסטוריה, לא תופס אהבה \ תמיד מגיע כמעט ומאבד תנקודה הגיוס לצבא, המסירות, האמנות \ השיגעון האינטימיות הטבע המדע איך בגיל שלושים הכל נכנס פנימה \ בגיל עשרים המפקדים צעקו עליי קדימה גיל 15 שכרות, גיל 10 התלהבות \ גיל 3 היה כשאבא עוד אהב את אמא הכל אצלי בלב יושב לא עוזב \ מתרחק ומתקרב מתערבב וצורב לא מבין מה קורה בחיים שלי בכלל \ אני מרגיש עכשיו שהלב שלי חזק אבל המח נשבר, המח נשבר הבנתי את המשחק רק לא, רק לא מה עושים עם געגוע אלוהים אני צריך אותך הימים לא מנחמים, לא מרחמים עלינו בניתי הרבה מקדשים, במקדשי האור איננו זוכר דיברתי איתך אז בשמיכה פחדתי לגדול בינתיים עבר עוד יום וברדיו אין רוקנרול השירים זורמים, הילדים גדלים אבל עמוק בפנים אני הבן שלך אני נראה מסודר, עאלק מאושר אבל אלוקים אני צריך אותך הלו הלו הלו אלוקים הלו הלו אלוקים אני צריך אותך הימים לא נכנעים, לא נכנסים שוב אליי פנימה חיפשתי איזה כתף, מוזיקה, כיף, אבא ואמא שומע עוד איזה שיר, אני לא מכיר את עולמי עוד תן לי עוד איזה חיבוק, איזה חיבור, שנשמתי תרקוד השירים זורמים, הילדים גדלים אבל עמוק בפנים אני הבן שלך אני לא פוחד, לומר את האמת אלוקים אני צריך אותך אין לי עם מי לדבר אין לי עם מי לדבר אני עומד מול הים אני עומד מול ההרים אני עומד מול המדבר אני עומד מול בניינים אין לי עם מי לדבר אין לי עם מי לדבר אני בוכה הרבה משהו לא טוב קרה לחווי אני כבר לא מוצא עזרה רציתי לעצור את העולם לדקה לצעוק צעקה אחת גדולה נפשי משועממת נפשי משועממת, רוצה שמשהו יקרה אבל אני לא יודע ובכדור הארץ שמעתי יש מסיבה זה למה הבאתי אותה לכאן אמרתי לה: החיים כאן מהירים, בואי לא נתפוס אותם ונצחק נכעס נרקוד כאילו היינו בני אדם אבל בסוד תמיד נדע זה תמיד היה רק אני ואת וכל השאר תכף נעלם שנתיים ועדיין את נראית אותו הדבר זה רק העולם משתנה תמיד אני לא מאמין לשירי אהבה שברדיו האהבה שלי היא לא להיט העבר (אינסטרומנטלי) חבר שלי רצה למות חבר שלי רצה למות. פשוט ככה. הוא לא ראה שום טעם להמשיך לחיות את החיים שהוא חי. הכל היה אפור משעמם וחסר טעם. כולם איכזבו אותו. אפילו המשפחה הכי קרובה שלו והחברים המעטים שעוד נשארו לו במסע שלו. אז הוא החליט לסיים את המסע. ואז נחתה עליו שלווה נקייה כזאת. ככה פתאום מהחלל החיצון. איפה היית כל חיי? הוא תהה והיא מילאה את כולו. נחה בו. כאילו שגם היא חיפשה אותו כל חייה. ועכשיו היא לא היתה מוכנה לעזוב לו את הראש. ואז כשהתודעה שלו צלולה הוא החליט שהוא בכל זאת הולך לסיים את המסע על האדמה. והוא שמח שלפחות רגע לפני הסוף הוא חווה שקט ושלווה פנימית כזאת. אז איך אני הולך לעשות את זה? הוא חשב לעצמו. ואז הוא החליט שאם כבר אז כבר. אם כבר אין לי מה להפסיד, ואני גם ככה הולך למות. אז למה לא להנות מזה? והוא עשה משהו שהוא חלם לעשות כל החיים. הוא קנה אופנוע ים. זה היה חלום ילדות שהוא כמעט שכח. שילוב של יקר ומסוכן ומיותר. והוא בכלל גר רחוק מהים. והאוטו שלו היה חלש מידי כדי לגרור אופנוע ים. וגם לא היה לו זמן וכסף. אבל עכשיו הוא קנה אופנוע ים כדי להתאבד. זה כמו כרטיס בכיוון אחד ליעד הכי רחוק בעולם בלי לחשוב על מלון ותרופות וביטוח ועל הדרך חזרה. זה כרטיס בכיוון אחד אל עומק הים. ככה הוא החליט. הוא ידהר על הגלים בכל הכוח עד שייגמר הדלק. הוא ילך ויעמיק אל האופק הכחול האינסופי ויתאחד עם הכחול הגדול. וככה בדיוק הוא עשה. ואי אפשר לתאר כמה שהוא נהנה מהקלות שבה הכל זרם. אפילו המוכרת נדלקה עליו. אמרה לו שיש לו אש בעיניים. והוא הסמיק. והיא אמרה לו שהוא מתוק. וכדי לא לפספס אותו היא לקחה לו את הפלאפון והתקשרה לעצמה. והוא לא זכר מתי אי פעם מישהו בכלל שם לב אליו. הוא חשב שהוא אפור ומשעמם כמו העולם שהוא ראה. ועכשיו הוא עומד על החוף עם אופנוע ים חדש. זה ים גלי במיוחד. מסוכן מאוד להיכנס לים היום. אבל לא אם המטרה שלך היא למות. במקרה כזה זה אפילו מומלץ במיוחד להיכנס כמה שיותר מהר. והוא נכנס מהר ודהר בכל הכוח אל המקום שבו המים נוגעים בשמיים. והוא שאג בבכי ובצחוק והעיניים שלו צרבו מהמלח והוא עף על הגלים ולרגע חלפה בו המחשבה שחבל למות ביום כזה אבל הוא היה נחוש להשלים את המשימה ולהרוג את עצמו והוא המשיך בכל הכוח ואמא שלו בכתה לו בראש ואשתו לשעבר צעקה עליו שהוא לוזר והשוטר נתן לו קנס כי הוא נרדם בשוליים של החיים העלובים שלו, והוא צעק והם השתתקו ואז היה שקט ארוך והוא שמע רק את הגלים שהיו גבוהים מאוד ואת הרוח שעטפה אותו בעוצמה והוא בכה וצחק ואז הוא ראה את אמא שלו יושבת בסלון ובוכה בשקט. והוא הצליח להרגיש אותה ככה כמו שהיא לפני שהוא נולד בכלל. והוא ראה את עצמו מטייל ביער גשום, ונזכר בטיול הזה בגשם שלא הפסיק לרדת, ואיך הוא היה חד כמו חיה כשהוא רץ ועכשיו הוא שוב מרגיש כמו חיה. הוא חד. והתודעה שלו צלולה ונעימה והוא מרגיש ככה כבר מהרגע שבו הוא ישב מול המוכרת בחנות. ואיזו חמודה היא. היא נראתה לא קשורה לעולם הזה. ממש כמוהו. ומעניין מה היה קורה אם שניהם היו לא קשורים יחד לעולם הזה. בטוח היה מעניין לשתף אותה במחשבות שלו. אלה שכולם אמרו לו שהן הזויות ולא קשורות לכלום. ובטח גם לה יש סיפור חיים לא רגיל. ובטח היא מנסה להתקשר אליו ממש עכשיו. ואז הוא מת. כן אני יודע שזה ממש מאכזב. אבל זה מה שקרה. הוא מת. האיש שרצה למות. מת. האיש שהלך ברחוב עם הפרצוף ברצפה המלוכלכת. האיש ששנא את עצמו וחשב שכולם שונאים אותו. האיש הזה מת. ומהים הסוער יצא איש רטוב. וחי. אני מתחיל לשכוח אני מתחיל לשכוח הכל עוזב לי את המח לא זוכר מה אני חסר זה לא טוב, אבל זה נח הייתי באיפה ואהבתי את מי וחלמתי חלום, ונלחמתי בדרקון ונשבעתי שלא אשתנה אני מתחיל לשכוח הכל עוזב לי את המח החיים לאט נמסים אז כדי לזכור אני שר שירים האב שתפס את ביתו על שפת התהום כל הלילה את בכית ואף אחד לא בא ומאז את רוצה לבד והגעת אלינו כך בגיל 3 וחצי מפוחדת וקרה כשגדלת נסעת רחוק ולא סיפרת יותר כלום רק אמרת שתסתדרי ואמא דואגת לך היא יודעת מי את באמת וגם אני כי יש מקום אחד והוא הלב שלך את לא תוכלי לברוח גם אם זה כואב להזכר את חייבת כשרכבת לי על הכתפיים וצחקנו בלי סוף בדרך אל הים כשסיפרתי לך סיפור לפני שהלילה בא כשהלכת והתאהבת כי יש מקום אחד והוא הלב שלך את לא תוכלי לברוח גם אם זה כואב להזכר את חייבת להזכר את חייבת להזכר ועכשיו נסעת רחוק ולא סיפרת יותר כלום רק אמרת שתסתדרי ואמא דואגת לך היא יודעת מי את באמת וגם אני אנחנו תכף מנצחים כשהשבת יוצאת אני מבקש לראות דברים יפים אבירים נסיכות ודרקונים אנחנו תכף מנצחים 12 שנים בתוך הכלוב הייתי רעב וגם עצוב כבר לא ידעתי איך אשוב היינו ילדים כל כך יפים יושבים בשבת כל הבני דודים בחצר של סבתא ושרים דרור יקרא לבן עם בת שבו נוחו ביום שבת יבואו גלים ישטפו הכל מי שטבע ייסחף לחול אלף מסעות יסתיימו בלי קול ילד קטן יסכים לגדול אנחנו נצא מזה כמו עוף החול יושבים בים כל החברים מהכיתה ומנגנים טנינינאיי נאי נאי... כשהשבת יוצאת אני מבקש לראות דברים יפים אבירים נסיכות ודרקונים אנחנו תכף מנצחים שיר התעוררות הכל חייב להסתדר, אתה יודע העולם הזה לא סתם עובר, אתה יודע אם אהבנו אז בטח נשאר אם חיינו אז לא נשכח ככה דיני אומרת מה שיבוא שיבוא מהר העתיד לא מפחיד יותר כמה אפשר להצטער שכח את הבדידות את האומללות זרוק לים ותתחבר לאדמה ככה דיני אומרת עם כל נגיעה היא עושה אותי רוחני יותר היא עושה אותי רוחני יותר שמעתי שאתה מוותר ונוסע, נוסע נותן לזה להגמר ושוקע, שוקע אבל אם אהבת אז בטח תשאר אם חיית אז עד הסוף ככה דיני אומרת מה שיבוא שיבוא מהר העתיד לא מפחיד יותר כמה אפשר להצטער שכח את הבדידות את האומללות זרוק לים ותתחבר לאדמה ככה דיני אומרת עם כל נגיעה היא עושה אותי רוחני יותר את עושה אותי רוחני יותר כלום לא נגמר אתה רק מתעורר שמש אהובתי היא שמש על פני האדמה הזאת היא באה מהעולם הבא שירים נכתבים עליה, רכבות כמהות לה, גיבורים עפים בשבילה והיא אמרה לי, תשאר אבל אני נוסעת להשבר קדימה ואחורה תראה היופי מתערבב עם השבר שבלב ושרה לי שיר עצוב אחר כך באה מלחמה הייתי מפקד וצעקו לי "הצוות כבר נשבר" הגשם השתולל עליי, אבל לא גשום אצלי במח אהובתי היא שמש על פני האדמה אילו חיים אלו היו יכולים להיות אם העץ הזקן היה תמיד ירוק אם התן הזקן הישן לצידו היה בן אלף שנים אילו חיים אלו היו יכולים להיות אם שמש היה נושק לירח לילה טוב וירח הייתה מסמיקה ומכבה את האור אילו חיים אלו היו יכולים להיות אם את ואני היינו זוהרים לומדים כל הלילה את סודות הזוהר בזוהר היער, לזוהר הרקיע בית כנסת מה אני אגיד לך כשאני איתך אני בשמיים רואה אותך נעלמת דרך מה שאני עובר יש תשובות לכולם על הכל רק את מרחוק נשארת ואם את על גלי הים אני רוצה לגלות אותך וכשאת על הרי מדבר רואה איך החול מדבר אותך את בשבעת פלאי תבל וכשכואב לי כל כך אני הולך לבית הכנסת שלך ואם את על גלי הים אני רוצה לגלות אותך את בשבעת פלאי תבל (רואה אותך גם בלי להסתכל וכמה שיופייך מלא תבל ואני מהלל ומהלל) כל השירים: כתיבה, לחן, שירה, גיטרות: אדם פז הפקה, גיטרות נוספות, קלידים: הראל חדד תופים: גיא גרוס מקהלה: רעות פז, חני פרידמן, ג'וסף האוורד בקאי, הראל הימלפרב מאסטרינג: שמוליק דניאל "נפשי משועממת" – גיטרות נוספות: יוני חדד "איך איבדתי את כוחות העל שלי" ו"שיר התעוררות" – מפיק נוסף: אריאל קשת "בית כנסת" - פייטנות: הרב גיל ישראלוב למעט "חבר שלי רצה למות": מילים: אמיתי אלון קלידים: שרון רייז למעט "שמש": מפיק: שמוליק דניאל תופים: איתן רז גיטרות: אדם פז, עמית יצחק שירה: גיא גרוס, אביתר שטיינר למעט "בית כנסת": קאבר בעברית לשיר CHURCH של Coldplay לחן: Coldplay, Amjad Sabri, Rossi, Mikkel Eriksen, Tor Hermansen, Jacob Collier, Norah Shaqur עיצוב חוברת: תחיה מולאי | סטודיו פרפר להזמנת הופעות: myfirstastralquest@gmail.com תמונת פרומו הורד תמונת פרומו הורד תמונת פרומו הורד תמונת עטיפה הורד 16 בפברואר - מופע השקה במועדון האזור תל אביב להאזנה בסטרימינג פייסבוק