ארון הזכוכית

סַם שֵׁנָה הָיָה בַּתַּפּוּחַ, תַּרְדֵּמָה, תַּרְדֵּמָה לַדּוֹרוֹת. עַל אָרוֹן הַזְּכוּכִית הַפָּתוּחַ מְרַצְּדִים צְלָלִים וְאוֹרוֹת.   אֲרוֹן הַזְּכוּכִית פָּתוּחַ וְחוֹלְפִים עַל פָּנָיו דּוֹרוֹת, רַק קַרְנֵי הַחַמָּה וְהָרוּחַ מְנַשְּׁקִים שְׂפָתַיִם קָרוֹת.   וּמֵעֵבֶר מִזֶּה, וּמִנֶּגֶד שַׁיָּרָה שֶׁל לֵילוֹת וְיָמִים, לוֹחֲמִים וּבוֹגְדֵי הַבֶּגֶד, בַּמָדוֹן, בַּפִּיּוּס, בַּדָּמִים.   וּבְגַן-נִשְׁכָּחוֹת מֻצֶּגֶת אַגָּדַת הַנִּרְדָּמִים, לֹא יִגְּעוּ בָּהּ בּוֹגְדֵי הַבֶּגֶד, לֹא יוּכְלוּ לָהּ הַלּוֹחֲמִים.    הַשַּׁלְוָה הקרה הִנְצַחְתָּ הַדְּמָמָה הַנָּמָה הַנִּצְחִית -  בֵּין קְמִילָה וּבֵין תִּפְרַחַת מִתְנַדְנֵד אֲרוֹן הַזְּכוּכִית.    אַךְ בְּתוֹךְ הֲוָיָה רוֹדֶמֶת כְּעַל פְּנֵי הָאֲגַם הַשָּׁלֵו  לְאִטָּהּ-לְאִטָּהּ מְדַמְדֶּמֶת צִפִּיָּה טְמִירָה שֶׁל הַלֵּב.    הֲיָבוֹא, הַיַגִּיעַ הַהֵלֶךְ מִדַּרְכֵי הֲמֻלַּת הַיָּמִים?  הֲיָבוֹא, הֲיֹאמַר: הֲרֵי לְךָ אַהֲבָה וְשִׁלּוּמִים.    וְהִנֵּה בְּדֶרֶךְ-הַמֶּלֶךְ פְּעָמָיו, פְּעָמָיו, הוֹמִים, בָּא אֵלֶיהָ בֶּן הַמֶּלֶךְ:  בָּרוּךְ מֵקִיץ נִרְדָּמִים.