אטלנטיס‎

רוחות המדבר מספרות לי על בית ארמון מפואר שנבנה מהחול לחישות עוד זוכרות את יופיה של הארץ אשר כבר טבעה לה בים הכחול   זבה בחלב ובדבש היא הייתה מלאה בחומות ביצורים לאינספור עקשנית וקשה עד לרגע לכתה כשגירשה את החושך גורש גם האור   אדמה אנוכית אדמה חמדנית אטלנטיס עומדת לשקוע שנית הזעם העיר את ההר שנרדם ופרחים של שנאה מניצים תחת גשם של דם   חולות לבנים נמתחים אל האופק גלים כחלחלים מלטפים את החוף ריחות של פריחה מאיצים את הדופק פירות של אביב שכבר איש לא יקטוף   צחוק ילדים מתגלגל על המזח טביעות רגליהם נשטפו אל הים גדרות איתנות יעמדו שם לנצח שומרות על עולם שאיננו קיים   אדמה אנוכית אדמה חמדנית אטלנטיס עומדת לטבוע שנית הזעם העיר את ההר שנרדם ופרחים של שנאה מניצים תחת גשם של דם