יציאה למדבר

מעבדות לחירות, מסע בני אדם מבחרות עד זקנה, קול קורא, לא נדם. רק ביושר לבב יקנו עולמם. והדרך לשם, מתפתלת לאיטה. מה הוא חכם, הֶיֵה אף אתה.   יציאה למדבר, לא היתה עוד ברירה. כדור אש של אמת, וקורטוב של בחירה. יציאת מצרים עוד לא נגמרה.   "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי"[1]. זועק נביא הדורות. ומוסיף עוד רועה: ראו נא, שִמְעוּנִי. "וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙— לֹ֣א יְדָע֔וּנִי"[2]   וזו התמימה מורת החירות נדחפים להופכה לִמְעֵין מת חנוט   פזמון...... [1] ישעיהו א', י"א [2] ירמיהו ב', ז'