ניגון ישן

שַׁן שַׁן נֶכְדִּי הַקָּטָן אַתָּה עַכְשָׁו בְּחֶדֶר חַמִּים וּמוּגָן מִמָּה שֶׁמִּתְחוֹלֵל בָּעוֹלָם הַמְּשֻׁגָּע אַל תִּדְאַג...עַד שֶׁתִּגְדַּל, לֹא נִצְטָרֵךְ יוֹתֵר צָבָא   כֵּן, זֶה פִּזְמוֹן חוֹזֵר, שֶׁשָּׁרִים מִדּוֹר לְדוֹר עַד שֶׁתִּהְיֶה גָּדוֹל, הַכֹּל כְּבָר יַעֲבֹר לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר מַבּוּל, הִנֵּה קֶשֶׁת בֶּעָנָן אָז שַׁן שַׁן שַׁן...נֶכְדִּי הַקָּטָן   אַבָּא עוֹד מְעַט, יַחֲזֹר מֵהַמִּלּוּאִים  יִשָּׂא אוֹתָךְ עַל הַכְּתֵפַיִם, יָשִׁיר לְךָ שִׁירִים וְאִמָּא מַרְגִּיעָה: זוּ הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה הִנֵּה הַשָּׁלוֹם פּוֹרֵץ, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.   כֵּן, זֶה פִּזְמוֹן חוֹזֵר, שֶׁשָּׁרִים מִדּוֹר לְדוֹר עַד שֶׁתִּהְיֶה גָּדוֹל, הַכֹּל כְּבָר יַעֲבֹר לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר מַבּוּל, הִנֵּה קֶשֶׁת בֶּעָנָן אָז שַׁן שַׁן שַׁן...נֶכְדִּי הַקָּטָן   עַכְשָׁיו, הַחַקְלָאִים זוֹרְעִים אֶת הַחִטָּה מְכַסִּים אֶת הַשָּׂדוֹת בַּשְּׂמִיכָה הַיְּרֻקָּה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, תּוּכַל לִרְאוֹת מֵהַמִּיטָּה אֵיךְ יוֹם חָדָשׁ יִזְרַח מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה...   זֶה אוֹתוֹ פִּזְמוֹן חוֹזֵר, שֶׁכְּמוֹתוֹ אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי, לִי הָיָה מְסַפֵּר זֶה אוֹתוֹ נִגּוּן יָשָׁן, שֶׁעוֹבֵר מֵאָב לְבֵן שֶׁסַּבָּא שֶׁלְּךָ עַכְשָׁיו לֵך מְנַגֵּן זֶה אוֹתוֹ נִגּוּן יָשָׁן, שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בַּזְּמַן שֶׁתָּשִׁיר יוֹם אֶחָד לְבִנְךָ הַקָּטָן