מנגינה (נה נה)

1. פתאום הכתה בי הבנה לא בכוונה יש מצב שכלום לא השתנה מהתנ״ך עד המשנה עד השנה  לאן שלא פנה העם שלי חווה אותן צרות, דרך מסיכה שונה נתחיל מהחורבן, הגלות הראשונה נמשיך עם עלילות הדם שצצו כל פינה נעבור בקישינב, ליל הבדולח - התמונה אותה תמונה ״נהרוג ת׳יהודי. למה לא? בקטנה!״ איזה עם קשה עורף הוא מכל מבחינה גם באושוויץ שיא החורף וואלה לא נכנע קם מתוך האפר, נכון זה עם הספר, אבל גם עם האמונה כשהנורא מכל קרה, בשמחת תורה, בלי שום הכנה בדרך לאסון שנאת אחים היתה תחנה  מאז שואל ת׳עצמי ״איך אוהבים יותר?״ עד שהלב ענה: נגן, נגן למדינה ת׳מנגינה   פזמון: נה נה….   2. ואיך הפכנו לאופנה לשנוא דעה שונה? להילחם לומר את המילה האחרונה גם אם היא לא כנה? ואיך רעות הפכה תכונה שעבר זמנה? בכנות, המציאות טיפה התחרפנה מה קרה לעם שלא וויתר, הצמיח ובנה? מה קרה לעם שבא לפה בגיל וברננה? איך קרה, שגם אשכרה צבא ההגנה הפך סיבה להפגנה? מה המסקנה? מאוחדים פה רק כשסכנה? ובשגרה מי שלא חושב כמוני בן זו…? ואין שגרה במציאות לא תקינה הלב שבוי עמוק בעזה והנפש מעונה לא שוכחת לרגע, ומזמזת כמו תפילה, מנגינה   פזמון: נה נה….   3.  זה שיר תקווה או שזה שיר קינה? תלוי לאן נכווין את הספינה אם נרוקן ת׳לב מכל שנאה ואהבת אחים תהיה לאבן הפינה תמיד הכי קל לדבר, אבל אומה שלמה, בסוף מבינה עוד לא אבדה תקוותנו לכן היא עוד מאמינה כולנו עייפים, סחוטים, זקוקים לטעינה השארתי ת׳מטען בבית אבל יש לי מנגינה   נה נה….