קורמורן

הָיֹה הָיָה פַּעַם נָסִיךְ מִנְּיָר שֶׁאָהַב נְסִיכָה מִקַּרְטוֹן אַךְ אוֹתָהּ נְסִיכָה נִכְלְאָה בְּטִירָה שֶׁל דְּרָקוֹן מִדַּפִּים שֶׁל עִתּוֹן   וְהָיוּ לַנָּסִיךְ תָּכְנִיּוֹת לְמַכְבִּיר אֵיךְ הוּא עַל הַטִּירָה יִשְׁתַּלֵּט בַּדְּרָקוֹן יִלָּחֵם עִם שִׁרְיוֹן שֶׁל אַבִּיר וְגָלִיל שֶׁל נְיָר טוּאָלֶט   אַךְ כְּשֶׁבָּא יוֹם הַדִּין בּוֹ נִגְזָר עַל אוֹתוֹ הַדְּרָקוֹן גְּזֹר חֲזֹר וְקַמֵּט הִתְגַּבְּרוּ הָרוּחוֹת וְיָדַע הַנָּסִיךְ מִי הָיָה הַדְּרָקוֹן בֶּאֱמֶת   כִּי בְּעוֹד הַנְּסִיכָה הַיָּפָה דִּמְעוֹתֶיהָ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת ציפיה הִתְפַּזֵּר הַדְּרָקוֹן לְתַשְׁבֵּץ הִגָּיוֹן שֶׁל דְּרִיכוּת, גַּאֲוָה וּכְמִיהָה   וְיָדַע הַנָּסִיךְ שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם – הַדְּרָקוֹן, הוּא עַצְמוֹ, הַנְּסִיכָה הַיָּפָה, נִכְרְתוּ מֵאוֹתָם הָעֵצִים בְּאוֹתוֹ הַגַּרְזֶן בְּאוֹתָהּ הַתְּנוּפָה