אליפלט 2.0

תיכף קיץ. זו שעת צהריים יש ציפור לבנה על רמזור והפקק מתארך בינתיים הוא חוזר כי אמרו לו לחזור   ואמו מנסה, מעודדת הוא שותק, לא מרים המבט הם מחנים לבסוף את הרכב ויוצאים מהאוטו לאט   השומר בכניסה מברך לו הוא משיב בחיוך הרפה הוא יושב עד שמישהו יקרא לו בתורו אל חדר הרופא   ובפנים מסבירים ומראים לו  מספרים, טבלאות במחשב בחלון יש ציפור מנקרת זו אותה הציפור, הוא חושב   האישה שמולו מדברת אבל הוא מתבונן בציפור לפעמים עוד קשה לו לשכוח לפעמים עוד קשה לו לזכור   הוא נמנם כל הדרך הביתה מהטקס בבית הנשיא הם הצמידו לכיס שלו סמל  צבעוני, חרבות ופסים   והעיר מאירה, מעוטרת בדגלים בכחול ולבן  הציפור הלבנה מסתתרת ואולי היא כבר עפה מכאן   הילדים מצביעים לשמיים ופניהם נשטפות נהרה אליפלט סותם את האוזניים ומוחה הזיעה הקרה   בלילות מלאכים מספרים לו אליפלט אמיץ כנחשון הוא עדיין פוחד כמו ילד  ועדיין קשה לו לישון   בשעות בוערות של הלילה הוא שוכב ופניו אל הקיר ממלמל לעצמו עד הבוקר מבקש מתחנן ומזכיר.   ושנה עוד שנה מתבטלת  הימים נשפכים כמו חול נזמר נא את שיר אליפלט הוא עדיין ביש גדא גדול