אנחנו

אני נרצחתי במיגונית זרקו לנו רימון לא היה לנו סיכוי אני נרצחתי בבית שלי בקיבוץ ירו בי בראש אני בדיוק התעוררתי אני בנסיעה בדרך לעבודה הם עשות מחסום בכביש לא היה לאן לברוח אותי חטפו בהתחלה ושמו אותי על אופנוע כל הדרך ירד לי דם אחרי כמה דקות עזבתי   פזמון: אנחנו הנופלים של השבעה באוקטובר היינו שם לבד בשבת בבוקר   אנחנו תצפיתניות וידענו שזה יקרה התרענו לכולם אבל אף אחד לא הקשיב אנחנו מגולני נלחמנו עד הסוף הם היו כל כך הרבה נגמרה לנו התחמושת אנחנו כיתת כוננות שמרנו על הקיבוץ הורדנו אולי עשרים אבל נתקלנו מלפנים היינו בדרך לים המלח עצרנו לתקן גלגל הם באו מאחור מי חשב שככה נגמור   פזמון: אנחנו הנופלים של השבעה באוקטובר היינו שם לבד בשבת בבוקר   אני רק בת ארבע נשרפתי עם כל המשפחה חלמתי להיות פיה אני אחזור בגלגול הבא אנחנו היינו בנובה רקדנו בזריחה רצנו בשדות פתוחים פתאום טנדרים לבנים אני ניצולת שואה בשבילי זו פעם שניה אז הצלחתי לשרוד הפעם זו הייתה הפתעה   פזמון: אנחנו הנופלים של השבעה באוקטובר היינו שם לבד בשבת בבוקר   אז אתה מבין דני שבנקודות מסוימות התמונה קשה מאוד תראה אני מקבל עכשיו הודעות תושבים שמדברים על זה שמחבלים נמצאים מחוץ לבית והם נמצאים בתוך הממד, כן גם עכשיו דני, מבקשים מאיתנו בבקשה תזעיקו כוחות משטרה וצבא מחבלים נכנסים לבתים בבקשה החיים שלנו תלויים בעזרה שלכם  תושבים פונים אילנו ואומרים שיש מחבל חמאס על אופנוע מסתובב בקיבוץ וצועק בערבית מבקשים סיוע דחוף של צהל אומרים לנו אפילו שיעשו כאילו יעשו רק משהו כדי להבריח אותם