זיכרון ישן

שוב, כאן, שישי צהריים וקר כותב, חושב, למי את עכשיו מחממת תלב? מעיל על הקולב, נתלה על דברים שאמרת  ״רק, אתה, נותן לי מקום להרגיש כמו ילדה״   יצאתי לרחוב, הוא קורא לי ללכת רחוק לשחרר געגוע לים, כי שוב אני נזכר   איך שחלמנו אז על בית קטן  למרות שיכולנו אז לכבוש תעולם  זיכרון ישן   איך, כעסת, שלא הדלקתי לך דוד כשביקשת לב, שלי, איתך זה פשוט לי להיות אמיתי   מי, עכשיו, יגיד את הכי מכולן? אמרת, נחזור, בערב הביתה היום שוב יתחיל    יצאתי לרחוב הוא קורא לי כשבאלי לצעוק  להעיף געגוע לים, כי שוב אני נזכר   איך שחלמנו אז על בית קטן  למרות שיכולנו אז לכבוש תעולם  זיכרון ישן   איך שחלמנו אז על בית קטן  למרות שיכולנו אז לכבוש תעולם  זיכרון ישן זה כל מה שנשאר אולי עוד נחזור, כי הסיפור לא נגמר  בינינו