פעם בתקופה

יגידו לי ״איך לא שחררת? יגידו עזוב את החרטא, יגידו לי ״די, אמרת לה בי ועד שסופסוף הסתדרת,״ יגידו ״עזוב, שככה זה טוב״ אתה בשלך והיא בשלה. והיא בשלה  כבר למשהו אחר ואנ׳לא משחרר. (אבל)   ״פעם בתקופה את עוד קופצת לבקר אצלי בראש, הלב פתאום מחסיר פעימה,  המוח מסתובב ושום דבר לא מתיישב אני חושב על איך גנבת לי כבר את הנשמה, פעם בתקופה…״   עברו כמעט שנתיים זאת עדיין את, צאי כבר מהראש שלי קיבינימט! נהייתי חצי במשקל, אני מתוסכל ומבולבל והשרשרת עוד תלויה לי למזל   הלכת וראית ת׳עולם, עשית את כל מה שרצית. אני בינתיים עוד רץ על מאתיים, ורק מנסה להשיג, רק מנסה להספיק, אותו המקום, אותו החלום, אותו ניסיון לנצל את היום. אבל ללבד לא מצאתי תרופה.  נזכר בך.   פעם בתקופה את עוד קופצת לבקר אצלי בראש, הלב פתאום מחסיר פעימה,  המוח מסתובב ושום דבר לא מתיישב אני חושב על איך גנבת לי כבר את הנשמה, פעם בתקופה…״   ומה אם ניפגש? כבר השתנינו עם הזמן… נשאר לי טעם טוב וזה מרגיש לי מסוכן. אולי אני נזכר במציאות שבעבר אולי קשה לי להבין שזה נגמר   אולי אני נלחם במלחמה הלא נכונה, והכאב הפך לדלק שיצר מכונה, אז רק נשאר לי להגיד תודה על כל מה שעשית גם בתקופה שלא היית לחשוב עלייך פעם בתקופה   פעם בתקופה את עוד קופצת לבקר אצלי בראש, הלב פתאום מחסיר פעימה,  המוח מסתובב ושום דבר לא מתיישב אני חושב על איך גנבת לי כבר את הנשמה, פעם בתקופה…״