בני היכלא

שבת קודש השמש תיכף שוקעת קסם מיוחד באוויר. זו קדושת השעה הנקראת בארמית בזוהר הקדוש ׳רעווא דרעווין׳ –  ובתרגום לעברית ׳רצון הרצונות׳ זוהי שעה מיוחדת שבה אנו שמים בצד את כל ההסחות החומריות של העולם הזה ומתמקדים ברצון הכי פנימי של הנשמה שלנו - להיות דבוקה בבורא.   לשעה המיוחדת והקדושה הזאת כתב האר״י הקדוש את הפיוט 'בני היכלא'.  שמו, (רבי) יצחק לוריא, רמוז בראשי הפסקאות (ובעגה הפיוטית המקצועיות: אקרוסטיכון)    זהו פיוט אחד מתוך שלושה, שכתב האר"י לזמנים המיוחדים בשבת קודש.  'אזמר בשבחין׳ לליל שבת, 'אסדר לסעודתא' ליום השבת, ו'בני היכלא' לשעת רעווא דרעווין. רבים נוהגים לשיר אותם בסעודות השבת שבאותם זמנים   הפיוט נפתח בהזמנה ל'בני ההיכל'- הנשמות,  לחזות בזיוו של 'זעיר אנפין' - כינוי קבלי המייצג את הספירות העליונות שדרכן מתגלה הבורא.   את הפיוט הלחין רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא,  והוא אחד מעשרת הניגונים אותם הלחין, המכונים 'ניגונים מכוונים'.   לקראת מופעי צמאה תשפ״ו, חברו יחד 4 האמנים המופיעים בצמאה, מכל גווני עם ישראל, לביצוע אלוקי של הניגון הקדוש הזה.  ביצירת מופת זו  מודגש כוחה של הנשמה  והיכולת להיות מאוחדים  אם רק נתמקד במשותף ביננו - הרוח והנשמה שלנו.   מצורף תרגום לחלק מהפיוט (בפיוט המלא יש עוד כמה בתים שהושמטו בביצוע הזה).   בְּנֵי הֵיכָלָא דִּכְסִיפִין - בני ההיכל הנכספים לְמֶחֱזֵי זִיו דִּזְעֵיר אַנְפִּין - לחזות  בזיווֹ של הקדוש-ברוך-הוא יְהוֹן הָכָא בְּהַאי תַּכָּא - יהיו כאן בשולחן הזה דְּבֵהּ מַלְכָּא בְּגִלּוּפִין - שבו המלך מתגלה צְבוּ לַחֲדָא בְּהַאי וַעֲדָא - חִשקו מאוד בהתוועדות זו בְּגוֹ עִירִין וְכָל-גַּדְפִין - בתוך עדת המלאכים וכל בעלי הכנפיים חֲדוּ הַשְׁתָּא בְּהַאי שַׁעְתָּא - שִׂמחו עתה בשעה זו דְּבֵיהּ רַעֲוָא וְלֵית זַעֲפִין - שבה מתגלה הרצון העליון ואין בה כעסים קְרִיבוּ לִי חֲזוּ חֵילִי - (השכינה אומרת:)  קִרבו אליי, רְאו כוחי דְּלֵית דִּינִין דִּתְקִיפִין - כאשר מידת הדין אינה מקטרגת לְבַר נַטְּלִין וְלָא עָאלִין - לחוץ הם מגורשים ופנימה אינם נכנסים הַנֵי כַּלְבִּין דַּחֲצִיפִין - אותם כלבים חצופים (הקליפות) אֲרֵי הַשְׁתָּא בְּמִנְחָתָא - כי עכשיו, בשעת המנחה בְּחֶדָוָתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין - זו עת חדוותו של הקדוש-ברוך-הוא‎‎