חוה אלברשטיין

# חוה אלברשטיין חוה אלברשטיין היא זמרת-יוצרת, פזמונאית ומלחינה ישראלית שפעילה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. בקריירה שנמשכה עשרות שנים, הוציאה למעלה משבעים אלבומים, יותר מכל זמר או זמרת אחרים בישראל. יצירתה זוכה להערכה מתמשכת בישראל וכן להצלחה בינלאומית גדולה החל מראשית המאה ה-21. ## ביוגרפיה חוה אלברשטיין נולדה ב-8 בדצמבר 1946 בשצ'צ'ין בפולין בשם אווה אלברשטָיין, כבת זקונים. היה לה אח גדול בשם אלכס. ב-7 בפברואר 1950 עלתה לישראל למעברת "שער העלייה" שבחיפה, שם גרו רובם פליטים ניצולי שואה מאירופה. הוריה דיברו פולנית, יידיש ומעט עברית. אלברשטיין גדלה בתחילה בקריית ביאליק ובנעוריה עברה להתגורר בקריית חיים, שם למדה בבית הספר התיכון. את שמה העברי חוה נתנה לה הגננת בגן הילדים. בשנות ילדותה החלה לשיר ולנגן בגיטרה, ולמדה פיתוח קול לאחר שזכתה במלגה מיוחדת של כישרונות צעירים. בשנת 1964 הופיעה לראשונה במועדון החמאם ביפו, כשהיא שרה ומלווה את עצמה בגיטרה. ## קריירה ### התחלות (1964-1967) בשנת 1964 הצטרפה אלברשטיין ל"מועדון זמר" של מאיר הרניק, שם התגלתה על ידי המלחין נחום היימן. היימן המליץ עליה לסיימון שמידט, שפתח סניף ישראלי של חברת התקליטים CBS. בשנת 1965, בהיותה בת 18, יצא לאלברשטיין תקליטון ראשון בחברת CBS. לאחר שירותה בצה"ל, בו שירתה בתחילה ב"צוות הווי גולני" וב"שלישיית פיקוד צפון" ואחר כך כזמרת סולו, הוציאה אלברשטיין בשנת 1967 את תקליטה השני "חוה אלברשטיין בשירים עבריים", שיצא בהוצאה מחודשת בשם "פרח הלילך". האלבום כלל את השירים "פרח הלילך", "מקהלה עליזה" ו"פנס בודד", שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. באותה שנה הוציאה גם אלבום ביידיש ואלבום שירי ילדים: "בשירי ילדים: צעצועיה של אסנת" (אוקטובר 1967). ### שנות השישים והשבעים בשנות ה-60 וה-70 נעה אלברשטיין בשני מסלולים: שירי ארץ ישראל והקלטת אלבומים עם שירים מוכרים ביידיש מאת יוצרי היידיש. בילדותה שמעה יידיש בבית מהוריה וחבריהם, והתחברה לשפה כעושר תרבותי קסום ובלתי נדלה. בשנת 1969 הקליטה אלברשטיין עם דני גרנות את התקליט "שירי רחל", שכלל משירי רחל המשוררת בעיבוד אוונגרדי יחסית לאותם ימים. הלחנים נכתבו על ידי דרורה חבקין, דני ליטני, אלברט פיאמנטה ומוני אמריליו. אלברשטיין מכנה את האלבום "הדבר הכי אוונגרדי שעשיתי בחיים". לעיקר הצלחתה בשנים אלה זכתה הודות לאלבומים בסגנון פולק ושירי ארץ ישראל מאת יוצרים נודעים כמו סשה ארגוב, משה וילנסקי, תרצה אתר, דפנה אילת, נעמי שמר, נחום היימן, נורית הירש, אהוד מנור, נתן יונתן ורבים אחרים. שירים כמו "אליעזר בן-יהודה", "חיוכים", "ויויו גם", "את חירותי", "שיר ארץ", "כמו עשב בניסן" ו"נחל התנינים" היו ללהיטים גדולים. בלדות ידועות קשורות להיסטוריה של מדינת ישראל, כמו "מרדף" (מילים: ירון לונדון) שנכתב על המרדפים בבקעה בזמן מלחמת ההתשה, ו"לו יהי" של נעמי שמר, שנכתב בעת מלחמת יום הכיפורים. ביצוע אלברשטיין לשיר "לכל איש יש שם" של זלדה (מתוך האלבום "כמו צמח בר", שיצא בשנת 1975) מזוהה עם טקס קריאת שמות הנספים בשואה. שיר נוסף מפורסם הוא "החול יזכור" של נתן יונתן, המבכה את "הנעורים שבאו פתע אל סופם". לצד שירי המולדת, ביצעה אלברשטיין גם שירים אישיים המבטאים את נפש האדם ובעיקר את נפש האישה. בשנת 1978 הקליטה אלברשטיין אלבום משיריה של רחל שפירא בשם "התבהרות", שכלל את השירים "שיר תשרי", "התבהרות חלקית", "סינדרלה מקומית" ו"לפעמים זו אהבה". אלברשטיין הוציאה במהלך שנים אלה גם אלבומים של שירי ילדים, והייתה לאחת הזמרות הראשונות שהקליטה שירים לילדים. באמצע שנות השבעים השתתפה אלברשטיין בתוכנית הטלוויזיה לילדים "קרוסלה", בעקבותיה הוציאה שלושה אלבומי ילדים עם שירים מהתוכנית. ### שנות השמונים והתשעים בשנות ה-80 המשיכה אלברשטיין להקליט ברציפות ולהוציא מדי שנה אלבום ואף שניים. ב-1980 הוציאה את האלבומים "אני הולכת אלי" ו"שיר במתנה", כשהראשון הורכב כולו מלחניו של נחום היימן. אלברשטיין נסעה ללונדון והקליטה בהפקתו של היימן ומוזיקאים מקומיים אלבום הכולל שירים שכתבו נתן יונתן, נתן אלתרמן, אהוד מנור ורחל ולאה גולדברג. בהמשך העשור החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים, כיוון שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית. השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך ופופ. בשנת 1982 השתתפה בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי". בספטמבר 1983 הוציאה את האלבום "נמל בית", שמרבית שיריו הופקו מוזיקלית על ידי מנחם ויזנברג ואלברט פיאמנטה. בין שירי האלבום בלטו "החיטה צומחת שוב" (שהפך לשיר זיכרון בולט), "בגלל הלילה" והדואט "שוב" עם אריק סיני. בסוף שנת 1983 הנחתה אלברשטיין לצד יהורם גאון את פסטיבל שירי הילדים והתחרתה בו עם השיר "עולם קטן". בספטמבר 1984 הוציאה את האלבום "אבק של כוכבים", בו דואט נוסף עם אריק סיני, השיר "תן לי יד". התקליט "מהגרים" משנת 1986 עסק בתחושות ורגשות של מהגרים לארץ מתקופות שונות. האלבום כלל את השיר "שרליה", העוסק בשוכני מעברת שער העלייה, שבה גרה אלברשטיין כשעלתה לארץ. בזכות הצלחת השיר המנציח את המעברות, נבחרה אלברשטיין להדליק משואה בטקס יום העצמאות. מגמת השינוי המוזיקלי בולטת ביותר באה באלבומה המצליח "לונדון" שיצא ביולי 1989, שהיה גם אלבומה הרוקיסטי ביותר. בו נכללו שירי מחאה כמו "לונדון" של חנוך לוין (מתוך המחזה "אורזי מזוודות"), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ, ו"חד גדיא", שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה הראשונה וכנגד השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפרפרזה על השיר הידוע מההגדה של פסח, נפסל לשידור בתחנות הרדיו וגרר תגובות סוערות נגדה. ביוני 1991 הוציאה את האלבום "האהבה מאלתרת", שהופק מוזיקלית על ידי עובד אפרת. בין שירי האלבום בלטו "שיר מגרש את החושך" שעוסק בהעצמה נשית. בשנת 1992 השתתפה אלברשטיין במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בתפקיד המספרת. מפיק המחזמר היה אברהם דשא והבמאי היה צדי צרפתי. במחזמר השתתפו גם שי זורניצר בתפקיד יוסף ומקסים לאונידוב בתפקיד פרעה. בשנת 1994 כתבה אלברשטיין ספר ילדים בשם "אני לא מושלם!", אותו אייר איקו אביטל. באפריל 1995 הוציאה את האלבום "דרך אחת", שהפיק מוזיקלית אילן וירצברג. בשנת 1995 צילמה אלברשטיין עם בן זוגה הבמאי נדב לויתן את סרט התיעודי "מוקדם מדי לשתוק, מאוחר מדי לשיר". השניים התחקו אחר משוררי היידיש האחרונים שחיו בארץ. בסרט שרה אלברשטיין בביצוע חי כמה שירים ביידיש. באפריל 1999 הוציאה את האלבום "תיכף אשוב", שכלל שירי מחאה חברתית ופוליטית כמו "שלום רב" שכוון כנגד הכפייה הדתית, "הקוסם" שביקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ו"רבקה" למילותיה של רחל שפירא שביקר את יחס החברה הישראלית לעובדים הזרים. ### המאה ה-21 החל ממחצית שנות התשעים ועד לשנת 2007 הופיעה אלברשטיין מחוץ לישראל, אף על פי שהמשיכה לגור בה. בסוף שנות התשעים ובתחילת המאה ה-21 היא הוציאה אלבום ביידיש בשם "The Well" ("הבאר") עם להקת הקלזמטיקס, איתה גם הופיעה בארצות הברית, את האלבום "Foreign Letters" ("אותיות זרות") שכלל שירים חדשים בעברית וביידיש, ואוסף משיריה העבריים עבור הקהל הבינלאומי בשם "Crazy Flower: A Collection" ("פרח משוגע: אוסף"). אלברשטיין זוכה החל מראשית המאה ה-21 להצלחה יפה בשוק המוזיקה הבינלאומי, שם היא מקוטלגת בדרך כלל כאמנית מוזיקת עולם. בשנת 2003 זכתה אלברשטיין להצלחה מחודשת בארץ עם האלבום "מוצאי חג". באלבום זה בולטת שוב מחאה חברתית, בעיקר היחס לעובדים הזרים ונושא איכות הסביבה, כמו בשירים "מוצאי חג", "וורה מבוקרשט", "צל", "נדל"ן" ו"נחל גוסס". אלבומה הבא, "קוקוס", שיצא בשנת 2005, היה קליל ומחוייך יותר, עם השירים "קוקוס", "כל שעה נשיקה" ו"גבר כלבבי". ## הישגים בשנת 1981 גילמה אלברשטיין את לאה בסרטו של נדב לויתן, "סיפור אינטימי" בתפקיד הראשי. כמו כן, שיחקה בתפקיד אורח בסרט נוסף של לויתן, "אין שמות על הדלתות" (1997). בשנת 1999 זכתה אלברשטיין לפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש. בשנת 2023 קיבלה אלברשטיין עיטור נשיא מדינת ישראל. ## חיים אישיים במהלך צילומי הסרט "סיפור אינטימי" בשנת 1981 הכירו אלברשטיין ונדב לויתן, ונישאו לאחר זמן קצר.

# Chava Alberstein Chava Alberstein is an Israeli singer-songwriter, lyricist, and composer who has been active since the 1960s. Over a career spanning decades, she has released more than seventy albums, more than any other singer in Israel. Her work has enjoyed continuous appreciation in Israel as well as significant international success beginning in the early twenty-first century. ## Biography Chava Alberstein was born on December 8, 1946, in Szczecin, Poland, as Ewa Alberstein, to grandparents. She had an older brother named Alex. On February 7, 1950, she immigrated to Israel to the transit camp "Sha'ar HaAliyah" in Haifa, where most residents were Holocaust survivors and refugees from Europe. Her parents spoke Polish, Yiddish, and some Hebrew. Alberstein initially grew up in Kiryat Bialik and in her youth moved to Kiryat Haim, where she attended high school. She was given the Hebrew name Chava by her kindergarten teacher. During her childhood, she began singing and playing guitar, and studied voice development after winning a special scholarship for young talents. In 1964, she performed for the first time at the Hammam Club in Jaffa, singing and accompanying herself on guitar. ## Career ### Beginnings (1964-1967) In 1964, Alberstein joined Meir Harnik's "Singer's Club," where she was discovered by composer Nachum Heiman. Heiman recommended her to Simon Schmidt, who opened an Israeli branch of CBS Records. In 1965, at age eighteen, Alberstein released her first EP with CBS. After her military service, during which she initially served in the "Golani Golan Troupe" and the "Northern Command Trio" and later as a solo singer, Alberstein released her second album in 1967, "Chava Alberstein in Hebrew Songs," which was reissued under the title "Lilac Flower." The album included the songs "Lilac Flower," "Joyful Choir," and "Lonely Lantern," which became cornerstones of Hebrew song. That same year, she also released a Yiddish album and a children's songs album: "In Children's Songs: Asenath's Toys" (October 1967). ### The Sixties and Seventies In the 1960s and 1970s, Alberstein pursued two paths: songs of the Land of Israel and recording albums with well-known Yiddish songs by Yiddish creators. In her childhood, she heard Yiddish at home from her parents and their friends, and connected with the language as an enchanting and inexhaustible cultural treasure. In 1969, Alberstein recorded with Dani Granot the album "Songs of Rachel," which included poems by the poet Rachel in relatively avant-garde arrangements for that time. The compositions were written by Drora Havkin, Dani Litani, Albert Piamenta, and Moni Amarilio. Alberstein calls the album "the most avant-garde thing I've ever done in my life." She achieved major success during these years through folk-style albums and songs of the Land of Israel by renowned creators such as Sasha Argov, Moshe Wilensky, Tereza Etter, Daphna Eilat, Naomi Shemer, Nachum Heiman, Norit Hirsh, Ehud Manor, Nathan Yonatan, and many others. Songs such as "Eliezer Ben-Yehuda," "Smiles," "Vivi Too," "My Freedom," "Song of the Land," "Like Grass in Nisan," and "Crocodile River" became major hits. Well-known ballads connected to the history of the State of Israel, such as "Pursuit" (lyrics: Yaron London), written about the pursuits in the valley during the War of Attrition, and "If Only" by Naomi Shemer, written during the Yom Kippur War. Alberstein's performance of the song "Everyone Has a Name" by Zelda (from the album "Like a Wild Plant," released in 1975) is identified with the ceremony of reading the names of Holocaust victims. Another famous song is "The Sand Will Remember" by Nathan Yonatan, which mourns "the youth who came suddenly to their end." Alongside patriotic songs, Alberstein also performed personal songs expressing the human soul and especially the soul of women. In 1978, Alberstein recorded an album of songs by Rachel Shapira titled "Clarifications," which included the songs "September Song," "Partial Clarifications," "Local Cinderella," and "Sometimes It's Love." During these years, Alberstein also released children's song albums and was among the first singers to record songs for children. In the mid-1970s, Alberstein participated in the children's television program "Carousel," following which she released three children's albums with songs from the program. ### The Eighties and Nineties In the 1980s, Alberstein continued to record continuously and release one or even two albums per year. In 1980, she released the albums "I'm Going to Myself" and "Song as a Gift," with the first composed entirely of compositions by Nachum Heiman. Alberstein traveled to London and recorded under Heiman's production with local musicians an album containing songs written by Nathan Yonatan, Nathan Alterman, Ehud Manor, and Rachel and Leah Goldberg. Later in the decade, Alberstein began performing more songs she wrote and composed herself and fewer by other creators. She moved from beautiful songs of the Land of Israel to personal protest songs, as this distanced her from part of her old audience, which was hesitant about expressions of social and political protest. The change also occurred in musical style: from ballads to songs with a rougher tone of soft rock and pop. In 1982, she participated in a tribute evening for composer Moshe Wilensky called "A Wreath of Anemones for Moshe Wilensky." In September 1983, she released the album "Port House," most of whose songs were produced musically by Menachem Wisenberg and Albert Piamenta. Among the album's songs stood out "The Wheat Grows Again" (which became a prominent memorial song), "Because of the Night," and the duet "Again" with Arik Sinai. At the end of 1983, Alberstein co-hosted with Yehoram Gaon the Children's Song Festival and competed in it with the song "Small World." In September 1984, she released the album "Dust of Stars," which included another duet with Arik Sinai, the song "Give Me Your Hand." The album "Migrants" from 1986 dealt with the feelings and emotions of immigrants to the land from different periods. The album included the song "Sharlia," which deals with residents of the Sha'ar HaAliyah transit camp, where Alberstein lived when she immigrated. Thanks to the success of the song commemorating the transit camps, Alberstein was chosen to light a torch at the Independence Day ceremony. The trend of musical change was most prominently evident in her successful album "London," released in July 1989, which was also her most rock-oriented album. It included protest songs such as "London" by Hanoch Levin (from the play "Packing Suitcases"), which describes personal reasons for leaving the country, and "Had Gadya," a political protest song in light of the First Intifada and against Israeli control of Judea and Samaria. This song, which describes a cycle of blood as a paraphrase of the famous song from the Passover Haggadah, was banned from broadcast on radio stations and provoked stormy reactions against her. In June 1991, she released the album "Love Complains," which was produced musically by Oved Efrat. Among the album's songs stood out "A Song Drives Out Darkness," which deals with female empowerment. In 1992, Alberstein participated in the musical "Joseph and the Amazing Technicolor Dreamcoat" in the role of the narrator. The musical's producer was Abraham Dasha and the director was Tzadi Tzarfati. The musical also featured Shai Zornitzer in the role of Joseph and Maxim Leonidov in the role of Pharaoh. In 1994, Alberstein wrote a children's book titled "I'm Not Perfect!", which was illustrated by Eco Avital. In April 1995, she released the album "One Way," produced musically by Ilan Wirtzberg. In 1995, Alberstein filmed with her partner, director Nadav Levitan, the documentary "Too Early to Be Silent, Too Late to Sing." The two traced the last Yiddish poets who lived in the country. In the film, Alberstein performs several Yiddish songs in live performance. In April 1999, she released the album "I'll Be Back Soon," which included songs of social and political protest such as "Peace Abundantly," aimed at religious coercion, "The Magician," which criticized Prime Minister Benjamin Netanyahu, and "Rebecca," with lyrics by Rachel Shapira, which criticized Israeli society's treatment of foreign workers. ### The Twenty-First Century From the mid-1990s until 2007, Alberstein performed outside Israel, although she continued to live there. In the late 1990s and early twenty-first century, she released a Yiddish album titled "The Well" with the Klezmatics band, with whom she also performed in the United States, the album "Foreign Letters," which included new songs in Hebrew and Yiddish, and a collection of her Hebrew songs for the international audience titled "Crazy Flower: A Collection." Beginning in the early twenty-first century, Alberstein has enjoyed considerable success in the international music market, where she is typically catalogued as a world music artist. In 2003, Alberstein achieved renewed success in Israel with the album "After the Holiday." In this album, social protest stands out again, particularly regarding the treatment of foreign workers and environmental issues, as in the songs "After the Holiday," "Vera from Bucharest," "Shadow," "Real Estate," and "Dying Stream." Her next album, "Coconut," released in 2005, was lighter and more cheerful, with the songs "Coconut," "Every Hour a Kiss," and "A Man After My Heart." ## Achievements In 1981, Alberstein played Leah in Nadav Levitan's film "An Intimate Story" in the lead role. She also played a guest role in another Levitan film, "No Names on the Doors" (1997). In 1999, Alberstein won the Itzhak Manger Prize for literary creation in Yiddish. In 2023, Alberstein received the President of the State of Israel Award. ## Personal Life During the filming of the film "An Intimate Story" in 1981, Alberstein and Nadav Levitan met and married shortly thereafter.